היום היו קוראים לאסתר א', והיה מי שדורש להרעיש כשמזכירים את שמה. החברה החרדית מחקה בהתמדה את הנשים מהפרהסיה הציבורית. כבר שבע שנים אני כאן, בשם ובתמונה - מתוך מחיר אישי כבד, אך גם אידיאולוגיה ברורה שמגדרי או אמונתי אינם מונעים ממני להשמיע ולהישמע

את ילדותה העבירה ליז זמורה במחבואים: מסתתרת בין משפחות נוצריות ובתי ילדים. לאחר המלחמה עלתה ארצה והקימה בית - וגם מחסן תחפושות שאליו מגיעים אנשים מכל העולם לבחור להם תחפושת, בעזרתה של ליז: "המקום הזה עבורי הוא מאוד משמעותי ומשלים כל מה שהיה חסר לי בילדות"

לפי חז"ל הייתה אסתר רעייתו של מרדכי, ולא סתם קרובת משפחה מאומצת. כיצד יכול היה , אם כן, לסבול את המחשבה שהיא נאנסת בידיי מלך דיקטטור - ומדוע מנע את ההתנקשות בו? בימים שבהם טובת הפרט וזכויותיו הן שיקול מרכזי בחברה הישראלית, חשוב לזכור את הלקח שמלמד אותנו מרדכי היהודי

בספר חדש מנסה פרופ' חננאל מאק לפרש מה הניע את גיבורות המקרא. מה היו עושות, או אומרות מחוץ לזרקור של הכתוב בתנ"ך. קחו לדוגמה את אסתר המלכה: היא החלה כ"בובת חרסינה", והפכה לגיבורה. "אבל מה באמת היא הייתה רוצה: להישאר בבית המלך, להיות נביאה, או ללכת לשפת הים?"