הם גדלו בגליל העליון, עברו למרכז, השתקעו שם והקימו משפחות. הטילים האיראניים החזירו אותם לבתי הוריהם ביסוד המעלה, עד לא מזמן אזור מופגז. זה החל כביקור קצר, אולם בחסות מלחמת איראן - הוא מסרב להסתיים. ולאחר שהקימו "גן ילדים אלטרנטיבי", שאותו מפעילים ההורים ברוטציה, הם מצהירים: "יש פה את התנאים הכי טובים בארץ"

"איך את מתמודדת?" שואלים אותי, אני מחייכת ועונה - "כמו כולם". אבל האמת? אני בכלל לא כמו כולם. כשכל המדינה רצה לממ"ד, אני נאבקת עם ילד שלא מבין למה, לא רוצה לקום, ובועט כשאני מנסה לגרור אותו בכוח כי התרעת ה"צבע אדום" עוד רגע מסתיימת, ומי יודע אם הטיל ייפול בדיוק אצלנו בסלון. עינת עציון, עו"ס ומנהלת ה"מרכז למשפחה" בעמותת "שלוה", משתפת בטור אישי על המלחמה בין קירות הבית שאף אחד לא ממש מכין אותך אליה

ותיקים נגד חדשים, משפחות מול צעירים רווקים, שכנים נגד בעלי כלבים - המקלטים הציבוריים הפכו לסיר לחץ שמאיים להתפוצץ. למרות שהפסקת האש מול איראן, שנכנסה לתוקפה הבוקר, עדיין מחזיקה מעמד - תוכנית הגישור של משרד הרווחה ממשיכה לטפל בפצעים שנותרו: "המתח עלול להגיע גם לאלימות פיזית", אומרת אחת המגשרות, "זה אירוע שלא היה כמותו"

אחרי 12 ימים, שבהם לא התקיימו לימודים וברובם פעלו רק מקומות עבודה חיוניים, בצה"ל עדכנו כי בוטלו כל ההנחיות שהוטלו עם מכת הפתיחה של מבצע "עם כלביא". עוד לפני ההנחיות הורה משרד החינוך - כל רשות תחליט בעצמה על פתיחת מסגרות חינוכיות. ממחר: חזרה לשגרה בנתב"ג ובתחבורה הציבורית