בעונתה הרביעית, "הבנים" הבהירה לכל מי שהיה צריך לדעת: זו לא יצירת מופת. וזה בסדר גמור. מהרגע הראשון הסדרה הזאת השתמשה בכלים של דרמת האיכות ה-HBO-ית כדי לשחק עם הז'אנר הכי מצליח של המאה ה-21: גיבורי העל. כבר קרוב ל-25 שנה שזה כל מה שמעסיק את הצופה הממוצע, ו"הבנים" היא עדיין הפארודיה הכי טובה שיש לנו על הקונספט. האלימות, האינטנסיביות והמלודרמה שלה מזכירים את אלו שאנחנו רואים בחוברות קומיקס ובעיבודים שלהן למסך, אבל הבגרות היחסית שבה היא ניגשת אל כל אלה מזכירה לנו כמה מטופש ואנושי מצדנו להיות מרותקים למעלליהם של העל-אנושיים. כמעשייה על גיבורי על, היא מהנה יותר מכל מה שראינו מהז'אנר בשנים האחרונות, בין השאר בגלל שהיא צוחקת עלינו, הקהל שמתעקש ליהנות מהגיבורים האלו. העונה הרביעית והלפני-אחרונה הייתה פחות מגובשת מקודמותיה. זה לא בהכרח דבר רע: אחרי כמה עונות, לא מעט סדרות יכולות להתחיל להתבחבש בתוך עצמן, וכשהצופה מרגיש מספיק בנוח איתן הוא גם יכול לסלוח להן על זה. ומסתמן שלאורך העונה הזאת, על כל מקרי המוות המדממים שריצפו אותה, לא הרבה השתנה: גיבור העל המרושע והבלתי מנוצח הומלנדר ממשיך להשתלט על אמריקה, הבנים (כשבשורותיהם קימיקו ואנני) ממשיכים לאסוף ניצחונות קטנים. בוצ'ר הולך ומתדרדר אל תהומות הטירוף כששנאתו לגיבורי העל הופכת אותו למה שתמיד שנא: גיבור על חולה, משוגע ואלים.

העונה החדשה של "השותפים הגרועים בתבל" נפתחת בסיפורן של רייצ'ל וג'ני, שותפות וחברות הכי טובות, עד שאחת מהן מחליטה להרעיל את השנייה כדי לקבל משמורת על בנה אליו היא אובססיבית. כך נשמעה שיחת הטלפון שלה מהכלא - והיא לא מתחרטת על מעשיה

בתערוכת האימפרסיוניזם "לתפוס רגע חולף" במוזיאון תל אביב, יצירות של אמנים כמו מונה, רנואר ודגה ממלאות את הקירות בעושר משכר של צבעים ודמויות. הן כמו תרופה לנפש ולעין: לרגע אפשר להאמין שיום אחד אולי גם אנחנו נוכל לחלום על חבצלות מים. ויש גם ד"ש מבן גוריון

ספרו החדש של אב"ח, "החרדים - דע את האוהב", מנסה למכור תיאוריה לפיה כל מה שמניע את הציבור החרדי הוא אהבת ישראל. כן, כולל ההשתמטות מצה"ל. למרות הנושא הנפיץ כל כך, בטח בתקופת המלחמה הקשה, הספר מרתק לקריאה למרות מה שאין בו, ובעיקר בגלל מי שחתום עליו

להיט הענק מגיע לנטפליקס, סרט האימה המדובר של השנה בקולנוע, הסרט שמחזיר את האמון באנושות - ובכל זאת, גם אזהרה אחת

"אישה צעירה והים" בדיסני פלוס מציג את סיפורה של האישה הראשונה שחצתה את תעלת למנש בשחיית סולו. שיחה עם האנשים שמאחוריו: ג'רי ברוקהיימר, מן המפיקים המצליחים בהוליווד, והכוכבת העולה דייזי רידלי

הדר, שומעת? נגמרה החופשה שלך בבית האח הגדול. גם יהב לא חזר, וגם היא לא השתתפה במשימה אלא קיבלה ניצחון אוטומטי כי צחי הודח. מה שאומר שהיא היחידה בבית שלא יודעת את מקומה וכמה היא אהובה בעיני הצופים. זה גם הפרק הראשון שלא סובב סביבה מתחילת העונה, ואני די בטוחה שזה הפריע לה. בנוסף - מלאני גורמת לה להיראות רע. רוצה מיליון? תתחילי לעבוד קשה נשמה, כי יש חבורה חדשה בבית - פרידה שילבה כוחות עם ביונסה משיין (קורלי) והחיילת שווייק (מלאני), שמסתבר שגם לה יש "סיפור". היא לא ברחה ממשטרת ההגירה כמו קורלי, וגם לא נאלצת לחיות עם מוגבלות פיזית כמו חיים, אבל יש לה סיפור מספיק כדי לחזור ולהיראות אנושית בעיני הצופים, ובבית מתים עליה. גם אם החבורה החדשה נוצרה רק כאופוזיציה לחבורת הבנות המקורית של אמילי, הדר, ועינב, היא מהווה איום רציני. בכלל נראה לי שצריך להתחיל לקחת את מלאני בחשבון כמועמדת נוספת לגמר, או לפחות לאיזור הגמר. התעלמתי ממנה קצת בגלל שנכנסה בתפקיד וחזרה, נדבק אליה וייב של כניסה שנייה, שזה וייב עולב, של אנשים שלא באמת מצליחים להיטמע בבית. אבל היא נכנסה בהתחלה, יצאה, וחזרה - ומקרה כזה עוד לא היה לנו. יכול להיות שתהליך ההחתמה הראשוני קרה גם איתה, וכמו שהדיירים האחרים נקשרו לדמות שלה, ככה קרה גם לנו הצופים.

לאור אסכולות שונות הקוראות לכך שעל ישראל לדעת להתמודד לבדה מול אויביה מבלי להיות תלויים באחרים, מגיעה פרשת השבוע בה בלעם המקלל ומתאר את עם ישראל כעם מבודד. האם עם לבדד ישכון זו אכן קללה או ברכה?