האקדמיה תעניק בטקס מיוחד אוסקר של כבוד לכוכב הקולנוע ("משימה בלתי אפשרית"), כמו גם לשחקנית והכוריאוגרפית דבי אלן, למעצב התפאורות ווין תומאס ולזמרת דולי פרטון

אפשר לזעום על כך שנתניהו שוב בחר לדבר לעם ישראל דרך ערוץ הבית שלו. אפשר להשתגע מהאופן שבו הוא משפץ את ההיסטוריה, אבל בסוף מוכרחים להודות: כשנתניהו במצב רוח טוב, הוא פרופורמר ברמה של מי שהיה יכול לנצח אפילו ב"רוקדים עם כוכבים"

ליקום, שובב שכמותו, יש דרכים משלו להעביר לנו מסרים. תחשבו למשל על רשת 13 - שחשב שהוא יוכל לחזור לשדר את תוכנית הריאליטי היחידה שעוד מביאה לו צופים, למרות המלחמה והחטופים. הוא אפילו דאג לשלב מונולוג אמפתי בכל פרק, בין משימת שגעת במשרד לוויכוח על סיר פתיתים. וזה אפילו הצליח לו - לכאורה - עד שהוא קיבל מלחמה עם איראן על הראש. ואם נעבור מהמיקרו לעוד יותר מיקרו - מאי, שההדחה של טל עדיין מטלטלת אותה (לפחות ברגעים שבהם היא לא בוהה באיסקוב), החליטה לקחת את הקלף של הרב שטל נתן לה ולשים אותו בספר התהילים שהביאה מהבית. פתאום היא גילתה שם הקדשה מהטאטע (הטאטע הביולוגי, לא זה שבשמיים), שבו כתב לה כמה הוא מאמין בה, תומך בה, וגאה בדרך שהיא עוברת. והיא? היא בכלל רק רצתה למצוא מקום שקט שבו המצלמות יהיו רק עליה, להיזכר בטל, למלמל משהו כמו "חסר לך שאתה לא מחכה לי בחוץ", לבכות קצת ולזכות ברגע נדיר שבו הפוקוס עליה - בלי שכל שאר הדיירים נדחפים לפריים. כן, מאי היא ללא ספק דמות שנויה במחלוקת - אבל בניגוד לרוב הדיירים בבית, היא לפחות דמות עגולה. מי שנכנסה על תקן דוגמנית נוטפת סקס-אפיל, ומיד חטפה על הראש מכולם בגלל החוטיני האדום שלה, לא רק שהביאה לבית גם פריטי לבוש שמכסים טפח - אלא התגלתה כבעלת אינטליגנציה רגשית וסיפור רקע מורכב יותר מרוב הדיירים.