שיח ציבורי ער על מכתב האמנים - מכל צדדיו - הם הכלים בהם חברה שמתיימרת להיות דמוקרטית מתמודדת עם חילוקי דעות. קריאה לפיטורין של טאלנט, ביטול הופעה או איום שלא להזמין אמן בשל דעותיו הם בדיוק ההיפך - הדרך המהירה לדיקטטורה. דעה

כניסה של צה"ל לאזורים בעזה שבהם מוחזקים חטופים - עלולה להרוג אותם. לא בטעות, לא במחדל, אלא בהחלטה קרה, שחייהם פחות חשובים מהמטרה. גם אם נצליח "לנצח", נגלה שהפסדנו כל מה שהיה שווה להילחם עליו. וכשנביט סביב, לא יהיה לנו אפילו אויב להאשים, רק את המראה שמולנו

בישראל היום ממציאים סרטים שמתחרים בפרסי אופיר, נועם פתחי שולח את משפחת תיבון לגור במקום שהיא מתגוררת בו ממילא, ויש גם מי ששלח את להקת כוורת למעצר (וזה לאו דווקא אינספקטור פיקח). הרגעים המביכים של השבוע

תקראו לזה "סודות ונקניקים 2" או "תשוקת הלקטוז 3" - ארבעה פרקים של "האח הגדול" ברצף, ועוד בשלב כזה של העונה, כשכל דייר מטרגר אתכם כאילו הייתם שני שצופה ביובל מביט בבחורה אחרת - זה פשוט יותר מדי. ובכל זאת, משימת ה"טלנובלאח" ניסתה להכניס קצת הומור לבית, שעם יד על הלב מרגיש כבר חודשיים מתוח יותר מחצר של כלא. וזה אפילו בלי שאף אחד מהדיירים טרח להיכנס עם אג'נדה או עמדה לגבי מה שקורה בעולם. ובכנות? היא הצליחה. כלומר, אם לא חייכתם כשראיתם את תרצה עם פאה קצרה שנראית כאילו היא הגיעה להיבחן לתפקיד מיקו במחזמר על "צ'רלי וחצי" - כנראה שאין לכם חוש הומור. מה שכן, טלנובלות ידועות בקצב האירועים המסחרר שלהן. אם פספסתם שלושה פרקים, סביר להניח שלפחות שתי דמויות מתו, חזרו לחיים, וגילו שיש להן ילד סודי. בבית "האח", לעומת זאת, הכול מתקדם בקצב של סרט ארט-האוס נורווגי. גם השבוע קיבלנו פרקים שהתבססו בעיקר על מערכות היחסים בין שני ויובל, ותרצה ואיסקוב. או ליתר דיוק - מערכת היחסים שתרצה חושבת שיש לה עם איסקוב, והוא... לא כל כך מוכן להתחייב שיש בכלל כזו. אבל נגיע אליהם בהמשך.

בעקבות הקריאות לחרם על אמנים שחתמו על מכתב האמנים שקרא לעצירת ההרג בעזה, החזרת החטופים וסיום המלחמה, ארגוני התרבות בישראל מביעים "דאגה עמוקה מהמגמה המסוכנת" ודורשים: "אסור שתמיכה ציבורית תהיה מותנית בעמדה של יוצר"

יוצר המחול אוהד נהרין על מכתב האמנים הסוער ("אם 'אם תרצו' מבקרים אותי זה סימן שעשיתי משהו טוב"), דעתו על כך שקוראים לו "עוכר ישראל" ("חברי הממשלה הם עוכרי ישראל"), ביטולי ההופעות של בת-שבע ("אנחנו לא הקורבן") והאמונה שישראל כבר אינה דמוקרטיה. ריאיון

הוא קצת חורק בהתחלה ומסורבל עד הסוף, אבל "שישי הפוך יותר" מספק חווית צפייה כיפית, חכמה, אנושית ומרגשת. והכי חשוב: יש גם אזכורים לספייס גירלז ולקולדפליי

השיר "סיגליה" נכתב והולחן על ידי הזמר והמוזיקאי לזכרה של סיגליה, אשתו של חברו הקרוב, צבי חפץ. הוא כולל את המילים "נתת לי את הכוח תמיד להיות מי שאני". "זה שיר פרידה, אך גם שיר של תודה", נמסר מטעם דוכין. האזינו