בעוד צה״ל מבטיח ש״יהיה בסדר״ מול מאות מל״טים וטילים איראנים, רצוי לבזר את ייצור ואספקת החשמל במדינה | המלחמה באוקראינה הוכיחה כמה מהר אפשר לכבות את השאלטר למדינה גדולה בהרבה מישראל  REUTERS/Roman Petushkov בישראל ״חיים בסרט״ או שחיל האוויר באמת מסוגל להגן מפני גלי תקיפות של טילים ומל״טים איראנים? זו שאלה פתוחה. בשנת 2021 פירסמתי את הצורך במיקרו גרידים לצורך הפחתת האיום מצד חמאס על רשת החשמל הישראלית. רצה הגורל, ושנה לאחר מכן, הרוסים פלשו לאוקראינה והרסו את רשת החשמל של אוקראינה, גם באמצעות אמל״ח איראני.  היכולות האיראניות נתחיל מהתחלה. איראן רואה עצמה במלחמה ישירה עם ישראל, כך לפי דברים של ראש אמ״ן, אלוף אהרון חליווה, בכנס של INSS מלפני כשבוע. היכולות האיראניות בתחום הטילאות והכטב״מ ידועות למודיעין הישראלי, לפחות ברובן. אם מישהו עוד היה צריך הוכחה לאפקטיביות של החימוש האיראני, הוא קיבל זאת באוקראינה.  במהלך החודשים האחרונים, הרוסים, באמצעות גלי תקיפות עם טילי שיוט, מיירטי S-300, ובערך כל טיל ארוך טווח שנמצא בארסנל הרוסי - הצליחו למוטט את רשת החשמל של אוקראינה. ייצור, הולכה והפצה לקצוות. בין שאר סוגי החימוש, היו גם מל״טים איראנים (שהאד 131 או 136) שנתנו עבודה ככלי תקיפת תשתיות קריטיות.  לצד אפקטיביות החימוש, האיראנים גם הציגו יכולת תעשייתית מפתיעה תחת סנקציות מערביות. אספקת מאות כלים לרוסיה, ככל הנראה על בסיס ההנחה שאיראן תשלים במהירות את פערי המלאי. חלק מהחימוש האיראני אף כלל מרכיבים אמריקאים ואירופאים, עובדה המלמדת על אפקטיביות הביון האיראני בתמיכה בתעשיות הביטחון הממשלתיות.  עד כאן, אלו עובדות שניתן לאשש בפרסומים גלויים, כולל ויזואלית.  רשת חשמל ריכוזית  בהנתן נתונים אלו, עולה השאלה האם מדינת ישראל מוכנה להגן על תשתיות החשמל שלה. בישראל, בוצעה רפורמה בשנים האחרונות להפרדת מוקדי ייצור החשמל מרשת ההובלה. הייצור הופרט ליצרנים פרטיים, כולל מכירה של תחנות כוח קיימות ליזמים פרטיים. מצד שני, רשת ההובלה נשארה בידיים של חברת חשמל כמונופול ממשלתי.  עם זאת, מטרת הרפורמה הייתה בעיקר כלכלית. הרעיון, בהפשטה, הוא שמדינת ישראל תשאב גז מהים באמצעות יזמים פרטיים, תוביל את הגז לתחנות ייצור חשמל על גז, חברת חשמל תוביל אותו לצרכנים והצרכן יוכל לבחור ממי הוא רוכש חשמל. בשלב זה, התחרות בין היצרנים הוא בעיקר על לקוחות עסקיים, כנראה בעתיד תגיע גם תחרות על לקוחות פרטיים.  למרות היתרון הכלכלי בפירוק מונופול חברת חשמל לצרכן הישראלי, הרפורמה אינה משנה את העובדה שעדיין ישנם מוקדי ייצור מעטים ורשת הובלה חשופה בהיבט ביטחוני. ואין קסמים. אי אפשר למגן את כל רשת ההובלה או את התחנות. אפשר למצוא פתרונות נישה כמו הגנה מקומית מפני פולס אלקטרומגנטי ואולי כמה תרחישי קיצון. אך פתרונות אלו יקרים אלו ואמורים לספק מענה, ובכן, למקרי קצה. כך שלא תמיד הם משתלמים.  בהיבט מלחמה ״רגילה״ עם איראן, אם תפרוץ, מדינת ישראל תהיה בבעיה. מדוע? מכיוון שאיראן מציבה משוואה סימטרית - פגיעה בתשתית חשמל באיראן או לבנון בזמן מלחמה, תגרור פגיעה בתשתיות חשמל בישראל. ומי שלא מאמין, שיחזור לתמונות המגיעות מאוקראינה.  מליונים בלי חשמל כמה יעיל החימוש האיראני והמתקפה הרוסית נגד תשתיות החשמל באוקראינה? ובכן, דו״ח של energycharter.org חושף. ״נכון ל-24 בנובמבר 2022, רוסיה כבשה או פגעה בכ-50% מיכולת החשמל המותקנת במדינה, אלפי ק"מ של רשתות חשמל, גז וחום, שנאים, תחנות מדחסים ונקודות חימום. תעשיית זיקוק הנפט נהרסה. צריכת החשמל והגז הטבעי ירדה ב-30-35% לעומת 2021.״  עוד ממשיך הדו״ח: ״נכון לסוף ספטמבר, 2022, הנזקים המשוערים למגזר האנרגיה האוקראיני, לרבות מגזרי השירותים וההסקה המחוזית, היו לפחות 5.9 מיליארד דולר. נכון ל-22 בנובמבר 2022, הנזק שנגרם למערכת העברת הכוח האוקראינית בלבד נאמד ביותר מ-2 מיליארד דולר.״  על פי הדו״ח, ב-15 בנובמבר 2022, רוסיה פתחה במתקפה הגדולה ביותר על תשתית האנרגיה מאז תחילת התוקפנות הצבאית ב-24 בפברואר. יותר מ-100 טילים ומל"טים שוגרו על פני שטחה של אוקראינה. לפחות 15 מתקני חשמל ניזוקו, כולל תחנות כוח תרמיות ותחנות הולכה. כתוצאה מהנזקים, כ-10 מיליון צרכנים או 60% מאזרחי אוקראינה, נותרו ללא חשמל. בערים רבות היו בעיות עם חימום ואספקת מים קרים וחמים. רוסיה השמידה גם שני שנאים אוטומטיים קריטיים, כל אחד במשקל 250 טון. מערכת הולכת החשמל האוקראינית כוללת 23,600 ק"מ של קווים עיליים ו-141 תחנות משנה עם מתח של 110–750 קילווולט המופעלת על ידי חברת האנרגיה הלאומית האוקראינית  "אוקרנרגו". ״יהיה בסדר״  כאמור, האיום האיראני כולל פגיעה באספקת החשמל בישראל. תחנות ייצור, רשת הולכה, רשת הפצה לקצוות, תשתיות גז (ייצור והובלה). מול האיום הזה מציבים צה״ל ומנהלת חומה במשרד הביטחון מערך הגנה אווירית רב שכבתי. כיפת ברזל, שרביט קסמים וחץ 2-3.  הלייזר עתיד להגיע עוד מספר שנים וכרגע עולה השאלה האם הפיתוח הישראלי מסוגל להגיע להספקים של 300-500 קילווואט בשביל להגן מפני טילים וכטב״מ תוקף גדול. הפתרונות עד 100 קילווואט עליהם מדברים ברפאל כרגע מיועדים לרחפנים, כטב״מים קטנים ורקטות.  בצה״ל ובמשרד הביטחון טוענים שהחימוש האיראני אינו מהווה איום מהותי על ישראל. מערך ההגנ״א הקיים בתוספת יכולות תקיפה של חיל האוויר מספיקים מול האיראנים. זאת, על אף שהאיראנים חשפו את העובדה שהם בונים על גלי תקיפות של כטב״מ וטילים מדויקים. מאות מהם בכל גל. שאלת המפתח היא בכמה גלי תקיפה יעמוד מערך ההגנ״א הישראלי.    באוקראינה, הרוסים עשו שימוש בחימוש איראני. גלים של כטב״מים נשלחו לתקוף מטרות איכות בשטח אוקראינה. זאת, בשעה שלאוקראינה יש מערכות הגנ״א. חלקן רוסיות וחלקן אירופאיות ואמריקאיות. ולמרות זאת, הרוסים רושמים הצלחות.  לפי גורמי ממשל באוקראינה, כמעט ששה מליוני אזרחים נשארו ללא חשמל בשבועות האחרונים. ושאין חשמל, אין מים, אין מזון, אין שירותי בריאות, אין תחבורה ואין תקשורת. ארה״ב אף שלחה אצוות גנרטורים לאוקראינה בימים האחרונים על מנת שהממשלה תוכל לייצר ״איי חשמל״ סביב תשתיות קריטיות לאזרחים.  ראוי לזכור נקודה נוספת. ישראל עד כה, טרם התנסתה במתקפת טילים וכטב״מים מדויקים (להבדיל מרקטות שאינן מדויקות). וגם לא בתרחיש של גלי תקיפה עצומים של חימוש מונחה, שכל אחד מהם כולל 100 כלים ויותר הטסים יחד למטרה. גם לא 50. בשונה מרקטה, טיל או כטב״מ תקיפה מסוגלים לפגוע בדיוק רב. כלומר, מספיק שיעברו כמה בודדים כדי לשתק, אפילו חלקית, את תשתית החשמל הישראלית.  מיקרו גרידים כפתרון משלים לצד פתרון היירוט הקינטי או הלייזר, ישנו פתרון משלים והוא חלוקת המדינה לתאי חשמל עצמאיים. מיקרו - גרידים. כל מיקרו גריד כזה ידע לייצר ולספק לעצמו את החשמל בעת שלום ובעת מלחמה. עיר, מועצה מקומית, יישוב או שכונה. תלוי לאיזו רזולוציה רוצים להגיע.  במקום מציאות שבה ישנו מספר מצומצם של מוקדי ייצור ותחנות שינוע, יהיו מאות או אלפי גרידים מבוזרים. תשתית חשמל מדינתית, מבוזרת, תגביל את הנזק לאותו מיקרו-גריד מסוים ותחייב את האיראנים להתמודד עם אלפי מטרות, במקום עם עשרות. ככל שרשת החשמל של ישראל תבוזר יותר, כך לאויב חיצוני יהיה קשה יותר לשבש את המשק.  רעיון המיקרו גריד אינו חדש וכבר נידון בישראל. ב2017 מוסד שמואל נאמן בטכניון דן בשאלה. שנה לאחר מכן, לשכת המדען הראשי במשרד התשתיות הלאומיות, האנרגיה והמים דנה בכך. ב-2020, קראו ראשי פורום הערים העצמאיות בישראל ״לבצע בחינת היתכנות והערכת פוטנציאל החיסכון בפיתוח רשת החשמל, הטמון בקידום מיקרו גריד עירוני – רשתות חשמל חכמות מקומיות״.  באוקטובר 2021 הוציא משרד האנרגיה קול קורא להשקעה במתקני אגירת אנרגיה - מרכיב המתאים גם ליישום מיקרו גריד. בפברואר האחרון, חזר משרד האנרגיה על הטענה כי הוא מתכוון להשקיע בנושא.  עם זאת, נראה שהיוזמות הללו נופלות בין הכסאות לאור אי יציבות פוליטית וההסתמכות על הגנה אווירית של צה״ל. אם ״יהיה בסדר״ וצה״ל יטפל בכל האיומים האוויריים, אין טעם להשקיע כספים ומשאבים ביצירת מיקרו גרידים. רצוי לזכור כי החלטה לחלק את המדינה למיקרו גרידים ברמה מוניציפלית או שכונתית, זו השקעה רב שנתית של מיליארדי ש״ח. האם תוצאות המלחמה באוקראינה וההבנה שאולי במצב אמת, האיראנים כן יוכלו לפגוע בתשתיות חשמל ישראליות, יעירו את הממשלה החדשה בנושא? זו שאלה פתוחה. עד כמה האיום האיראני על אספקת החשמל הישראלית ממשי? ובכן, התשובה כנראה טמונה בשאלה אם ומתי תתקבל החלטה ישראלית לתקוף את מתקני הגרעין באיראן או לצאת למלחמה בחיזבאללה. 

פרסומים בגרמניה מצביעים על מחסור חמור בחימוש מסוגים שונים. חלק מהמומחים בגרמניה טוענים כי הבונדסוור אינו מוכן למלחמה של יומיים  ©Bundeswehr/Torsten Kraatz מנהיג מפלגת ה-SPD בגרמניה, לארס קלינגבייל, מכניס את תעשיית החימוש בגרמניה תחת לחץ. ״לאור המחסור האדיר בתחמושת, יהיה צורך להרחיב את היכולות במהירות גבוהה״, אמר קלינגבייל. ״במידת הצורך, צריך לקנות תחמושת ממדינות נאט"ו אחרות.״ 100 מיליארד יורו פנויים לשרת ההגנה כריסטין למברכט יש 100 מיליארד יורו פנויים למודרניזציה של הבונדסוור. אבל רכש של ציוד חדש מתקדם לאט. מעל הכל, הבונדסווהר (צבא גרמניה) סובל ממחסור דרמטי בתחמושת מכיוון שהוזמנה מעט מדי במשך שנים.  על פי דיווח בתקשורת, במקרה של מלחמה, לבונדסווהר תיגמר התחמושת בתוך יומיים. כך דיווח המגזין "Business Insider" בהתייחס למידע עקבי מנציגי התעשייה הביטחונית, מומחים ופוליטיקאים ביטחוניים בבונדסטאג. לארס קלינגבייל הדגיש שכעת על התעשייה הגרמנית לעבוד במהירות כדי להשיג תחמושת נוספת ולצייד טוב יותר את הבונדסווהר. ״יש לנו אחריות גדולה לכך שהחיילים מצוידים טוב יותר במשימותיהם״, אמר. עוד תחמושת כבר הופקה בשבועות האחרונים, אבל עברה, כולה, לאוקראינה, המשיך קלינגבייל. הוא ציפה שתעשיית החימוש כבר תרחיב את יכולותיה עם תחילת מלחמת אוקראינה ב-24 בפברואר ונאומו של הקנצלר אולף שולץ ולא תחכה לראות מה יעשו הפוליטיקאים. ביורוקרטיה גרמנית לאחרונה, הממשלה הפדרלית הכריזה שגרמניה תצטרך לקנות תחמושת בהיקף 20 מיליארד יורו. תעשיית החימוש חייבת כעת להרחיב את יכולותיה במהירות רבה מסיבות של מדיניות ביטחונית. ״ואם לא יודעים לנהל את זה, צריך לראות איך קונים ממדינות נאט"ו אחרות״, הוסיף קלינגבייל. מקטרג נוסף הוא יוהאן ואדפול, סגן ראש מפלגת ה-CDU השמרנית בבונדסטאג. "משרד ההגנה עדיין עובד כמו ביורוקרטיה גרמנית בתקופות של שלום עמוק, אבל צריך לשים אותו על בסיס מלחמה", אמר ואדפול ל"טלגרף".  היה צריך לקנות תחמושת "לכל המאוחר בקיץ", טען, והוסיף כי הבונדסווהר, הצבא הגרמני, נמצא כעת "בגבול שלו" מבחינת עמידה בהתחייבויותיו לנאט"ו. "אפשר היה להזמין אמצעי לחימה מזמן. חברות נשק אמרו לי שהן הציעו תחמושת אבל הממשלה פשוט לא הזמינה." אתר tagesschau מוסיף כי: ״היה צורך לשנות את חוק היסוד עבור הקרן המיוחדת בסך 100 מיליארד אירו. בנוסף, חוק האצת רכש של הכוחות המזוינים הפדרלי התקבל בתחילת יולי. עברו חודשים. שוב ושוב הועלו תלונות על כך ששר הביטחון האחראי לא שואב מספיק מהקרן המיוחדת, שהיא לא עושה את עבודתה כמו שצריך, שהכל לוקח יותר מדי זמן. ״ב-23 בנובמבר, כריסטין למברכט, שרת הביטחון, התנגדה בדיון התקציבי: ׳לא נוכל פשוט למשוך כמה מערכות מהמדף בחנות לחומרי בניין, ברצינות׳". מחסור בציוד בסיסי ללחימה לפי הפרסום, נותרה השאלה אם הרכש לא יכול היה לעבור מהר יותר, במיוחד כשמדובר בציוד הדרוש לחיילים - כולל חפצים יומיומיים, כפי שמתארת הנציבה הצבאית אווה הוגל: "קסדות, תיקים, אפודי מגן, הגנה מפני קור וגשם, מגפיים, גרביים ועד מכשירי הקשר. מכשירי הקשר שלנו בני 30 שנה.״ וולפגנג אישינגר, יו"ר ועידת הביטחון של מינכן לשעבר, זרק לדיון את המונח הפרובוקטיבי "כלכלת מלחמה". "איננו יכולים להמשיך את תהליך הרכש הרגיל של הבונדסווהר כך", אמר אישינגר. צריך סוף סוף להבין ש"יש כאן מלחמה. לכן הדברים לא יכולים להימשך כמו בזמנים רגילים של שלום. גם לנוכח האינפלציה. רכש מהקרן המיוחדת הופך למירוץ נגד הזמן.״ שרה נאני, פוליטיקאית הגנה מטעם הירוקים: "אנחנו בגרמניה הכנו את עצמנו מבפנים לא להזדקק למלאי תחמושת גדולים״. אמרה בתיאור המצב לפני המלחמה באוקראינה. ״זה היה שיקול דעת מוטעה של כל הצדדים. היינו צריכים להיות בכוננות אדומה בגרמניה מאז 2014 (הפלישה לקרים). לא לקחנו ברצינות את החששות והפחדים של תושבי מזרח אירופה. התפיסה של השותפים שלנו לגבי האיום חייבת לשחק תפקיד גדול יותר".

משרד ה-Joint Counter-small Unmanned Aircraft Systems Office בחן חמש מערכות, כולל ה-DRONE DOME | בסופה של בדיקה, הגוף המליץ על המערכת לצרכי רכש ופריסה  תמונה: רפאל ככל שטכנולוגיית המטוסים הבלתי מאוישים מתקדמת, מבינים בארה״ב שנדרשים פתרונות להתמודדות עם האיום החדש. בנוסף למתקפה ישירה נגד יחידות צבא ארה״ב, כטב״מ יכול לשמש גם להרס תשתיות קריטיות, כפי שרואים באוקראינה.  מציאות זו מצריכה מהצבא האמריקאי פתרונות הגנה נגד כטב״מים קטנים (C-sUAS) לשימוש במקומות בהם כוחות אמריקאים פרוסים. לצורך כך, הוקם המשרד המשותף JCO בשנת 2020, כדי להתמודד עם האיום הזה ומאז מארח ניסויים ב-Yuma Proving Ground.  באפריל האחרון נבחנו בניסוי נבחנו חמישה פתרונות, אחד מהם הוא מערכת DRONE DOME של רפאל.יתר הפתרונות הם של החברות Anduril, SAIC, CACI ו-Black Sage Technologies.  המערכת של רפאל משווקת בארה״ב על ידי חברת Rafael Systems Global Sustainment. לפי פרסום הקשור לניסוי באפריל האחרון, הצבא האמריקאי רוצה לרכוש מערכות כאלו בשיטת Contractor Owned Government Operated או Counter-sUAS as a Service. בקיצור - CaaS.  בתרחישי ההדגמה בניסוי, הבודקים העניקו למתחרים גבולות גיאוגרפיים עבור בסיס הפעלה קדמי (FOB) רעיוני שעל המערכות היה להגן מפני איומי טיסה נכנסים. שתי נקודות הנתונים העיקריות שהבודקים חיפשו היו טווח ואפקטיביות. כמה קרוב איום יכול להתקרב לפני שהמערכת עצרה אותו וכמה זמן לקח לסכל את האיום. במקרים מסוימים, המערכת התוקפת לא נהרסה לחלוטין, אלא הושפעה במידה שהיא לא יכלה להתקרב מספיק כדי להוות איום על הבסיס המדומה. היות ומדובר בשירות שהצבא האמריקאי קונה מהיצרן, התכנית היא לשלם בחוזה 1 + 4 שנים אופציה. ״התרחיש של הפגנת יכולת ומודל עסקי רב-שנתי חייב לשקף יכולת שרשרת הרג מלאה Detect, Track, Identify, Defeat. במהלך החוזה על ספק ה-CaaS לכלול את היכולת לספק ציוד, להתקין את הציוד, להכשיר מפעילים ולתחזק את ציוד ה-C-sUAS במהלך תקופת החוזה״, נכתב בדברי ההסבר לניסוי שנערך באפריל 22.  במכתב מסכם לניסוי שפורסם בתחילת נובמבר הנוכחי, נכתב: ״רפאל הדגימה רכיבים של DroneDome Sos. המערכת כללה את מכ"ם RPS-42 (תוצרת ראדא), מערכת EO/IR ומערכת זיהוי והפחתת RF. מספר רכיבים כבר משולבים במערכות בארה"ב ומופעלים כיום ברחבי העולם עם שפע השפעות קינטיות ואלקטרומגנטיות, עם יעילות מוכחת.״  למרות שה-JCO ממליץ לשירותי ביטחון בארה״ב לשקול את חמש מערכות ה-Caas בניסוי, המלצה זו אינה מחייבת את אותם שירותים לקנות אחד מהפתרונות הללו. 

המחאות הן נגד האמצעים שנוקטת הממשלה כדי לבלום את מגיפת הקורונה | מפגינים נושאים כרזות נגד הנשיא שי Credit: Kyodo via Reuters Connect   הפגנות המוניות ומחאות נגד השלטון ונגד נשיא סין שי פרצו בסוף השבוע בכמה ערים בסין, כולל באוניברסיטת שנגחאי שם קראו המפגינים: "שי התפטר, המפלגה הקומוניסטית הביתה". בעיר אורומצ'י, בירת החבל המערבי שינג'יאנג, פרצה דליקה גדולה בבניין מגורים, עשרה מתו ותשעה נפצעו. הדבר עורר מהומות בעיר, ובעשרות קמפוסים אוניברסיטאיים התאספו סטודנטים ומחו נגד מדיניות הממשלה בנושא הקורונה. המחאות הן נגד האמצעים שנוקטת הממשלה כמו סגרים בערים, אילוץ תושבים לעבור בדיקות קורונה והכנסת אזרחים להסגרים בכלל המגפה. המפגינים ממאשימים את הממשלה בהתפשטות המגפה בכך שאינה נוקטת בצעדים הנכונים לבלימת המגפה. כתבי סוכנות הידיעות רויטרס ורשת CNN מתארים מפגינים הנושאים כרזות נגד הנשיא שי, נגד המפלגה הקומוניסטית וגם כרזות בנוסח "לא רוצים דיקטטורה, רוצים דמוקרטיה". המשטרה ביצעה מעצרים.  ממשלת סין הכריזה על מדיניות של "אפס קורונה" בעוד ברוב  מדינות העולם הוסרו מגבלות, טוענים המפגינים. אולם מידך גיסא מדווחים מסין שמספרי הנדבקים בקורונה הם גבוהים, ועד שבת נרשמו 40 אלף מקרי הידבקויות. הממשלה טוענת שצעדיה הם מצילי חיים כדי למנוע מגפה המונית, והיא נחושה להמשיך במדיניות אפס קורונה המלווה ההטלת הגבלות על הציבור. מזכיר המפלגה הקומוניסטית הסינית מה שינגרואי קרא להדק את אמצעי הביטחון במדינה "ולבלום את תופעות האלימות הבלתי חוקית נגד צעדי מנע של הממשלה לבלימת המגפה".   

גם הפטנגון רוצה Zero Trust ברשתות שלו | בהפשטה: סמוך על אף אחד ותניח שיש תוקף ברשת | הצפי ליישום: חמש שנים By "DoD photo by Master Sgt. Ken Hammond, U.S. Air Force." - This photo is available as DF-ST-87-06962 from defenselink.mil and osd.dtic.mil. [4] [5], Public Domain, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=11934 משרד ההגנה האמריקני חשף אסטרטגיית ״אפס אמון״ ומפת דרכים להגיע לשם, והדגיש כיצד משרד ההגנה מתכנן להגן על מידע רגיש מעיניים סקרניות. המסמכים מפרטים יותר מ-100 פעילויות הדרושות להשגת אפס אמון - פרדיגמה עדכנית לאבטחת סייבר. האסטרטגיה משתלבת בקונסטלציה גדולה יותר של תכנון אבטחה הכוללת את אסטרטגיית ההגנה הלאומית שפורסמה לאחרונה, אמרו גורמים רשמיים. "אם נשווה את זה לאבטחת הבית שלנו, נוכל לומר שאנחנו בדרך כלל נועלים את החלונות והדלתות שלנו, ושרק מי שיש לו מפתח יכול לקבל גישה", אמר רנדי רזניק, מנהל המשרד לניהול אפס אמון, לכתבים. "עם אפס אמון, זיהינו את הפריטים בעלי הערך בתוך הבית והצבנו שומרים ומנעולים גם עם כל אחד מהפריטים האלה בתוך הבית." בניגוד למודלים ישנים יותר של אבטחת סייבר, אפס אמון מניח שרשתות תמיד נמצאות בסיכון או שכבר נפגעו. כתוצאה מכך, נדרש אימות מתמשך של משתמשים, מכשירים וגישה. קצין המידע הראשי של הפנטגון, ג'ון שרמן, השווה את זה ל: "סמוך על אף אחד או שום דבר". משרד ההגנה האמריקאי חווה מאז 2015 יותר מ-12,000 תקריות סייבר, כאשר הכמות השנתית ירדה בהתמדה מאז 2017, על פי הערכת משרד האחריות הממשלתית. הממשל הפדרלי בתחילת אוקטובר אמר שהאקרים חדרו לארגון בסיס תעשייתי ביטחוני, שמרו על גישה "מתמשכת וארוכת טווח" לרשת שלו ונמלטו עם נתונים רגישים. שם הקורבן - ככל הנראה קבלן הגנה - לא נמסר. גורמים במשרד ההגנה הטילו בעבר תאריך יעד של חמש שנים ליישום אפס אמון. בינתיים האסטרטגיה שומרת על ציר הזמן הפיסקאלי עד 2027, אותו תיארו מומחי אבטחת סייבר כמאתגר.  סוכנות מערכות המידע של משרד ההגנה הרחיבה בסוף יולי האחרון הסכם אפס אמון המכונה Thunderdome עם חברת בוז אלן המילטון, הקבלן הביטחוני ה-22 בגודלו בעולם לפי הכנסות, לפי ניתוח של Defense News. DISA ציטטה בזמנו לקחים שנלמדו מהמתקפה של רוסיה על אוקראינה ומהצורך להקשיח עוד יותר את ה-Secure Internet Protocol Router Network, או SIPRNet, אמצעי להעברת סודות.  DISA, סוכנות ה-IT של הפנטגון, העניקה לבוז אלן בינואר חוזה בהיקף 6.8 מיליון דולר לפיתוח אב טיפוס של תכנית Thunderdome. מדובר על פיילוט של כשנה עד תחילת 2023. משרד ההגנה החליט בשנת 2021 לסיים את אסטרטגיית Joint Regional Security Stacks לטובת גישת אפס אמון Thunderdome, כך דיווח C4ISRNET.

בריטניה מספקת לאוקראינה לראשונה מסוקים מדגם SEA KING תוצרת WESTLAND שמיועדים למשימות סיור ותצפית.   By Anthony Noble - Gallery page http://www.airliners.net/photo/UK---Air/Westland-WS-61-Sea/0769355/LPhoto http://cdn-www.airliners.net/aviation-photos/photos/5/5/3/0769355.jpg, GFDL 1.2, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=28536892 חיל האוויר של אוקראינה קיבל שלושה מסוקים, הראשון כבר נמצא באוקראינה. שר ההגנה הבריטי בן וולאס מסר כי בחבילת הסיוע הבריטית החדשה נכללים גם עשרת אלפים פגזי ארטילריה.  מסוקי SEA KING הם גרסה בריטית של המסוק האמריקני S-61 תוצרת סיקורסקי, מונעים במנועי רולס רויס ומצויידים במערכת בקרת טיסה ממוחשבת. הם טסו בחיל האוויר ובצי המלכותי והוצאו משרות לפני כמה שנים. עוד נמסר כי באחרונה קיבלה אוקראינה מלוכסמבורג ששה מל"טים מסוג PRIMOCO 150 למשימות סיור ותצפית, ואילו צבא הולנד סיפק לצבא אוקראינה 470 משקפות לראיית לילה ורקטות 122 מ"מ. DEFENSE BLOG מדווח כי צבא אוקראינה פרסם צילומי כטמ"מ מסוג ללקה-100 שהראו 'בית קברות' ענק ובו מאות טנקים, נגמ"שים וכלי רק"ם של הצבא הרוסי, כולם שרופים או ניזוקו קשה בקרבות באוקראינה. בית הקברות לכלי שריון התגלה בצילומי אוויר ליד העיר בלגורוד. רוב הכלים יצאו מכלל שימוש, אולם סבורים שהרוסים מתכוונים לתקן חלק מהכלים כדי להחזירם לכשירות מבצעית.  

OneSim™ היא תשתית תוכנת סימולציה חוצת-פלטפורמות של המספקת למשתמשים יבשתיים, אוויריים וימיים פתרון מלא למערכות אימון, מסימולטור עצמאי ועד למרכזי אימון משימות מרובי-פלטפורמות   Photo courtesy Elbit Systems חברת אלביט מערכות הישראלית הודיעה בשבוע שעבר כי הטמיעה את תשתית תוכנת הדמיית OneSim™ שלה בענן וניתן כעת לספק את שירותיה למשתמשים מורשים באמצעות אפליקציית הענן Microsoft Azure.  הפתרון מיועד בעיקר לשירותי ביטחון המשתמשים בענן פרטי עם חיבור סיבים פנים ארצי, תשתית המסוגלת לאפשר אימון טיסה ללא שיהוי ברשת. בנוסף, הפתרון מותאם גם לענן ציבורי ללקוח שירצה בכך.   OneSim™  היא תשתית תוכנת סימולציה חוצת-פלטפורמות של אלביט מערכות המספקת למשתמשים יבשתיים, אוויריים וימיים פתרון מלא למערכות אימון. מסימולטור עצמאי ועד למרכזי אימון משימות מרובי-פלטפורמות.  על פי הודעת החברה, הפיתוח התאפשר הודות לשיתוף פעולה הדוק עם מהנדסי מיקרוסופט. אלביט עיצבה מחדש את הארכיטקטורה של תשתית OneSim™ (מעבר לקונטיינרים) כדי לעמוד בדרישות של פתרונות ענן ולהעלות את ה OneSim™ לענן Microsoft Azure.  "אנו מאמינים שהמעבר לענן חיוני מכיוון שצבאות ברחבי העולם מבקשים להגדיל את יכולות האימון הסינתטי שלהם ומעוניינים בביצוע אימונים מורכבים מרובי-תחומים המאפשרים מפגשי אימונים שאינם תלויי מיקום וכוחות. הפעלת תשתית סימולציה מבוססת ענן יכולה להקל על ביצוע אימונים משותפים, תוך שילוב כוחות מסוגים שונים המוצבים במקומות שונים", אמר אלון אפיק, סמנכ"ל הדרכה וסימולציה באלביט מערכות.  תשתית הדמיית OneSim™‎ המוטמעת בענן גם צפויה לפשט עדכונים, שדרוגים ותחזוקה ובכך לחסוך הוצאות תפעול לאלביט וכן ללקוח.