ברשימה הקודמת ראינו כיצד האלף־בית העברי, יחד עם התגים והטעמים, הפכו בקבלה לסימבוליקה עשירה המתארת את העולמות הנעלמים. הזכרתי גם פרק נוסף במיסטיקה של הגרפיקה, ביצירתו של הראי"ה קוק "ריש מילין". בחיבור זה, כל אות מייצגת אידיאה מסוימת. חלק מהאותיות מתוארות גם כהרכבן של שתי אותיות יסודיות יותר, כשיחד הן יוצרות אידיאה חדשה. דרך מדרשי […]

בפרשת צו ממשיכה התורה לעסוק במלאכת הקורבנות, אך בנימה אחרת. אם בפרשת ויקרא היוזמה לקורבן באה מהאדם, "אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה'" (ויקרא א, ב), או מהקב"ה, כמתן הזדמנות לאדם לכפרה, "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא" (ד, ב) – בפרשת צו התורה בוחרת בלשון ציווי ללא אפשרות בחירה: "צַו אֶת אַהֲרֹן […]

בשנת 1978 שהה המשורר יהונתן גפן בפריז, ובתוך חמישה ימים בלבד חיבר ספר שירים ששינה לחלוטין את עולם הילדים והשפעתו ניכרת עד ימינו – "הכבש השישה עשר". עד אותה תקופה פסקול שירי הילדים הישראלי כלל בעיקר הצגה מופשטת למדי של סיטואציות יומיומיות – ילדים משחקים, הולכים לגן או לישון, ושירים רבים שתיארו את עולם החי […]