"1948", הפרויקט הדוקומנטרי של נטע שושני, עבר תלאות בדרך למסך. למה? כי הוא מבקש לייצר את מה שנדמה כנרטיב האולטימטיבי של מלחמת 1948, מתוך הבנה שהסיפור ההיסטורי הציוני אינו צדו השני של הסיפור הפלסטיני, אלא שמדובר בנרטיב אחד, ושאי אפשר לספר את הסיפור האחד (לזכור) בלי להתייחס לסיפור האחר (לשכוח). קשה לחשוב על סרט רלוונטי יותר למציאות העכשווית

שאולי, מהבמאים הבולטים בתעשיית ההטלוויזיה הישראלית לדורותיה, יצר וביים את קומדיית המצבים המיתולוגית אך ניהל קריירה ענפה וביים גם את "זהו זה", "לא כולל שירות" ושלל הצגות תיאטרון. ""איש מוכשר בצורה בלתי רגילה, מקצועי ויעיל - ובעיקר מלא הומור", ספד לו אפרים סידון 

קדמון תקבל את הפרס יחד עם שותפיה אמנון רבי וגלעד טוקטלי על הסדרה "האחת" שיצרו. עוד בין הזוכים: הקומיקסאי אורי פינק ועיתונאי "הארץ" ג'וש בריינר וניר חסון

ריטה, שלום חנוך, ברי סחרוף, שירי מימון, ריקי גל, שלומי שבת, תמיר גרינברג ועוד יתנדבו להופיע בטקס הזיכרון של משפחות 7 באוקטובר. בעמותת "קומו", האמונה על הפקת האירוע, מבקשים את תמיכת הציבור בקמפיין גיוס ההמונים, כדי לקיים טקס שיאפשר לקהל גדול יותר לנכוח בו: "כל תרומה תעזור לנו להרים את הטקס שהעם שלנו ראוי לו - אירוע של זיכרון, אמת ותקווה"

מעל ל-700 ימים מאז שנחטף על ידי מחבלי החמאס, ולאחר שהתקבל ממנו אות חיים ראשון מאז, דנה ברגר משחררת שיר שכתבה והלחינה מנקודת מבטה של עידית, אימו של אלון אהל. "אני מאמינה בכוח של מילים וצלילים לייצר מציאות", אמרה ברגר, "אני רוצה שהשיר יגיע עד אליו, יחזק אותו ויחזיר אותו הביתה"

אחרי 477 ימים בשבי חמאס, וכששיר שחיברה עם חברותיה כבר בוצע על ידי עדן בן זקן - התצפיתנית לשעבר מנחל עוז חתמה על הצטרפותה לאקו"ם ותוכל לקבל תמלוגים על שיריה. "ליצור מוזיקה בשבילי זאת תרופה", סיפרה

במותחן החדש הזה מככב ריז אחמד כמתווך בין חושפי שחיתויות והחברות שרודפות אותם, כדי להתאם את העברת הכספים ואת החזרת החומרים המפלילים, בעודו מקבל תשלום משני הצדדים. וזה עובד, לפחות עד חלקו האחרון והחריג יותר של הסרט, ומיועד למי שמתגעגע למותחני הניאו-נואר-פרנויה שנוצרו בקולנוע האמריקאי במחצית הראשונה של שנות ה-70

יוצרי "המשרד" חוזרים עם מוקומנטריה חדשה שמתרחשת בעיתון מקומי גוסס. למרות פתיחה מעט צולעת, "העיתון" מצליחה להתרומם בזכות כתיבה חכמה ודמויות שקל להתחבר אליהן, וגם אם היא לא ממציאה את הז'אנר מחדש - היא מזכירה בדיוק למה התגעגענו אליו כל כך