מאז הלכו הוריי לעולמם העסיקה אותי השאלה אילו חומרים מרכיבים את לפיד הזיכרון שאותו אני, כבן הדור השני, וילדי ונכדיי כדורות ההמשך, מחויבים לשאת. שורדי השואה הם ההוכחה שמתוך הטראומה אפשר לצמוח ולא להתמקד בנקמה ובשקיעה בתהומות – ודרכם היא תמצית הזיכרון

כדי ללמוד, חשוב לשאול שאלות קשות ולהטיל ספק אפילו בעצמנו. חייבים להשוות. לא, אנחנו לא נאצים. גם לא היום כשיש כאלה בעולם שטוענים שאנחנו כאלה. אבל זה לא אומר שאנחנו לא יכולים להיות דומים להם. יאיר גולן זיהה תהליכים באומץ רב, הרי אם לא נשווה איך נלמד מההיסטוריה?

אקדוחני הימין עובדים בשלוף. מורכב להם מדי להבין שהקלה מיידית על שני הצדדים, השקטת הרעב הפלסטיני והשתקת הלחץ הבינלאומי, היא תוצאה טובה לכולם

עלינו לזכור ולא לשכוח, לפעול ולא לשתוק, לאהוב ולא לשנוא. זוהי המצבה שהקמנו עבור כל הניצולים, ועבור כל אלה שלא זכו לראות את השחר העולה

מדינת ישראל חיה בתוך בורות קשה בהקשר לשואת יהדות ברית המועצות. הטרגדיה של ניצולי השואה דוברי הרוסית היא משולשת: הם סובלים מהדרה כלכלית, חברתית ונרטיבית

רק השירים של יהודה פוליקר ב"אפר ואבק" הוציאו את הסיפור האמיתי של קהילת יהודי סלוניקי שספגה אובדן נורא. בתוך הכאב הנורא ולמרות כל מה שעברו, סבי וסבתי, יוצאי סלוניקי, גידלו אותנו על אהבת תרבות יוון

מצעד החיים צריך להיות הרבה יותר מהזיכרון של אתמול. הוא צריך להיות שיעור בחיים של מחר

בסבב המינויים האחרון לא מונתה אף אישה לפיקוד תחנה, והקידום בציר המבצעי כמעט ואינו קיים. מספר הקצינות שקודמו נמוך באופן מדאיג – רחוק מלשקף את הפוטנציאל הקיים, ורחוק אף יותר ממה שהארגון מסוגל וצריך לאפשר