אם רב-אלוף אייל זמיר חושב שכיבוש עזה הוא לא פחות מ"מלכודת מוות", אין לו את הסמכות המוסרית לשלוח אליה לוחמים

צריך מידה לא מועטה של שחצנות, חוסר מודעות וחוצפה כדי לעשות את מה שעושים בחודשים האחרונים נשיא צרפת עמנואל מקרון וקנצלר גרמניה פרידריך מרץ ביחסם כלפי ישראל

הם בורחים ובוחרים לגדל את הילדים שלהם תוך כוונה מודעת לשמר את הזהות והרוח הישראליות, בלי להיות שבויים במדינה שהפכה משיחית, מקוטבת ומתפרקת, המונהגת בידי מי שהרילוקיישן הקרוב שלהם הוא לחאן-יונס ושבעבורם ערך חיי האדם נמדד רק דרך החריץ הצר של הקלפי

אולי הפגנות מכובדות אינן מזיזות לאיש שבמגדל השן. אולי רק צעדים קיצוניים כמו השבתת המשק, כפי שקראו אתמול משפחות חטופים ומשפחות שכולות, יעוררו את מקבלי ההחלטות

המחיר שגובה הקשר עם ישראל הולך ועולה בעבור איחוד האמירויות. במדינה שבה הדימוי הבינלאומי מהווה נכס אסטרטגי ראשון במעלה – ההשפעות התודעתיות של המלחמה הולכות ומעמיקות

הציפייה הייתה שזמיר  יהיה ממושמע. שלא יפריע להעברת חוק הגיוס החדש. שלא יתנגד. אולי אפילו שידברר את המהלך. אך חודש בלבד אחרי שנכנס לתפקיד, זמיר מורה לצה״ל להתארגן לגיוס של 24,000 חרדים צעירים בגיל לוחמה - בדיוק מה שצה"ל צריך

רבים ממיליוני המהגרים המוסלמים שהגיעו למדינות אירופה התמימות, לא הגיעו כדי לכבד את מנהגי המקום. הם באו כדי לצעוק בקול גדול, כאומרים –אט אט נהפוך אתכם להיות אנחנו, לא להפך, כי עוד תצטרכו אותנו בבחירות הדמוקרטיות שלכם