עוד לא הספקנו לסיים את המלחמה, וכבר אנחנו נאלצים להתמודד עם החרדה מפני האירוע הבא

בקרוב יכנסו עיתונאים זרים לעזה. ההרס והחורבן יהודהדו לכל עבר, והרצועה צפויה שוב לתפוס כותרות ראשיות בעולם. ואם יש משהו שאפשר לסמוך עליו, הוא שהמחנה האנטי-ישראלי לא יבזבז הזדמנות טובה לתעמולה ארסית 

לאורך השנים פורסמו שלל הצעות לחוקה שאמורה לכאורה להגן על העם מאימת הדיקטטורה. אלא שלא רק שחוקה אינה תרופת פלא לשחרור האדם והעם - היא עלולה להפוך לכלי לשעבודו

אם הנשיא טראמפ מכוון לשינוי משטרי באיראן, מדובר במדיניות הפוכה לחלוטין מזו שיושמה על-ידי קודמיו, שהעדיפו את הפתרון הדיפלומטי

בבואו לשאת ולתת עם איראן, כדאי שהשליח האמריקאי יזכור: לאורך כל שנות המלחמה הקרה לא ידע המערב דבר על יציבותה האמיתית של ברה"מ, וכך גם לא תרם לנפילתה. בהתאם, כדאי שוויטקוף יבין את מגבלות כוחו

ההחלטה להעביר את ממצאי החקירה בפרשת הפצ"רית  ליועמ"שית משרד המשפטים, ובהתאם להחלטתה לגורם בדיקה מוסמך וחיצוני שיחליט על השלמות חקירה נדרשות והגשת כתבי אישום, היא הגיונית - לא ייתכן שמי שעדיין קיים סיכוי שמעורב בפרשה יחקור אותה

השאלה היחידה הדורשת הכרעה כעת, לפני החזרת הטיפול בתיק לפרקליטות, היא זו: האם קביעת המשטרה כי אין מעורבות של היועצת המשפטית לממשלה היא סופית, או שמא נדרשות השלמות חקירה נוספות. זו אינה שאלה פוליטית, אלא שאלה מקצועית צרה ומוגדרת. העברת חומרי החקירה ליועצת המשפטית של משרד המשפטים אינה הפיתרון

נראה שארה"ב ואיראן אינן מעוניינות בעת הזו בעימות חזיתי ונותנות הזדמנות לשיח ביניהן - אבל הפערים בין הצדדים רחוקים מגישור בינתיים. עבור האמריקאים, יש רשימה ברורה של דרישות שעליהן צריך להתבסס ההסכם, אם יושג