"DNS זה הדבר הכי פשוט הכי מסובך שיש. יותר מדי גופים ואנשים מתייחסים אליו כאילו הוא שקע בקיר, מעין ספר טלפונים שרק מחבר כתובות IP לשמות מתחם, אבל זה נושא מאוד חשוב. שלא יהיה לכם ספק: אם מישהו יוריד לכם את שם המתחם, הוא יחסל את הזהות הדיגיטלית של הארגון שלכם", אמר עו"ד יורם הכהן, מנכ"ל איגוד האינטרנט הישראלי. עו"ד הכהן דיבר בכנס InfoSec 2019, שנערך באחרונה, בהפקת אנשים ומחשבים, באולם האירועים LAGO שבראשון לציון. בדבריו הוא סיפק כמה המלצות לארגונים לגבי אבטחת הדומיינים שלהם. "קודם כל, תעקבו גם באופן חיצוני אחרי מה שקורה ב-DNS וב-SSL שלכם. אל תסתפקו במעקב מתוך המערכת בלבד", אמר. "בנוסף, אני ממליץ להשתמש ב-Registry Lock ולהיעזר בנו. האיגוד הוא גוף טכנולוגי שמתייחס ברצינות רבה לתפקידו והוגדר לפני כשנה כתשתית קריטית למדינת ישראל". הוא גם סיפק תובנות על מתקפה גדולה בשם DNSpionage, שקרתה באחרונה. "לפי החשד, מי שביצעה את הפעולה הזו הייתה איראן והיעדים היו גופים במדינות השכנות שלנו. ההאקרים תקפו בצורה מסיבית שירותי אינטרנט של גופי מודיעין וממשל. הדבר הראשון שקרה הוא שהתוקפים השיגו שליטה על הרשם של שמות המתחם ואז העולם נפתח להם: הם יכולים היו להוסיף שרתים ללא בעיה, לקבל תעודות SSL, להשתמש בהן כדי להתחזות לשרתי הדוא"ל של הארגונים שהם היו מעוניינים לפרוץ אליהם ולקרוא את כל המיילים שלהם". [caption id="attachment_290512" align="alignnone" width="600"] סלבה לוזקין, מנהל קדם מכירות במולטיפוינט. צילום: יח"צ[/caption] סלבה לוזקין, מנהל קדם מכירות במולטיפוינט, הציג את הטכנולוגיות החדשות של הפתרון Tentable, שלדבריו הוא הבסיס לפלטפורמה לחשיפה מלאה של מתקפות סייבר במערכות ענן או בהתקנה מקומית, עם כלים שמתאימים לכל סביבה ולעבודה משותפת. לדבריו, מדובר בכלים שצריכים לעזור למנהל האבטחה לספק תשובות לארבע שאלות חשובות שכל מנכ"ל יכול לשאול בהיבט של פריצות למערכת: "היכן המערכת חשופה למתקפות, במה אנחנו צריכים להתמקד קודם כל, כיצד אנחנו מקטינים את משטח החשיפה לאורך הזמן ואיך אנחנו עומדים מול חברות אחרות בתחום שלנו?". הוא גם הציג את מערכת המחקר שעומדת מאחורי הפלטפורמה. "מערכת המודיעין שלנו כבר זיהתה יותר מ-48 אלף פגיעויות בתוספים שונים, ומעבר לכך חשפה מתחילת השנה יותר מ-80 פגיעויות יום אפס. אנחנו נותנים הגנות שמבוססות על מדע המידע ומספקים תשובות בדרך כלל פחות מ-24 שעות לאחר שמתגלה בעיה", סיפר. [caption id="attachment_197851" align="alignnone" width="600"] גיא מזרחי, סמנכ"ל סייבר ברייזן. צילום: יניב פאר[/caption] גיא מזרחי, סמנכ"ל סייבר בקבוצת רייזן, הציג את עצמו כמישהו שהוא האקר, אבל כזה שמציע שימוש בכלי מודיעין מדינתיים לשיפור ההגנה הארגונית. "בנינו בחברה תפיסה לגבי מה שאפשר לעשות בעולם אבטחת הסייבר. כלי מודיעין יכולים לקבל הרבה מאוד דטה, ולא משנה איזו. יצרנו כלי שמאפשר לחבר את זה לליבה העסקית, כדי לספק כל מה שנדרש עבור גוף ביון על מנת לעכל את המידע וליצור תמונה מודיעינית אחת ברורה", ציין. לדבריו, התוקפים צריכים להבין שאנשי האבטחה והסייבר בארגונים משתמשים בכלים שונים כדי להגן מולם. "אנחנו עוברים לסוג של מתקפה, ואז יכול להיות שנצליח לעצור את התוקף טוב יותר, ויכול להיות שנוכל אפילו לאתר בחלק מהמקרים את הגביע הקדוש - לזהות את מי שעשה לנו את זה. זה יכול לקרות באחוז מסוים של המקרים. הכלי שלנו, TA9, יודע לנתח דטה בקנה מידע גדול וכשמחברים אותו לאבטחה, זה מוביל למקום מאוד מעניין", אמר מזרחי. [caption id="attachment_265633" align="alignnone" width="600"] אבי וייסמן, מנכ"ל שיא סקיוריטי. צילום: ניב קנטור[/caption] מרצה נוסף באירוע היה אבי וייסמן, מנכ"ל שיא סקיוריטי, שדיבר על בריחת המוחות בתחום. "פשוט אין בענף מספיק אנשים", אמר. "הרבה אנשים מתעשיית ההיי-טק בכלל לא מבינים מאיפה צמחה אבטחת הסייבר הזו. הצעירים בכלל לא מבחינים בזה, כי זה קורה להם בפועל, וזה אומר דלתות וחלונות חדשים שמהם נכנסות הפריצות. מי שיכול לפתור את הבעיה אלה לא אנשי הצווארון הכחול אלא רק אנשים עם יכולות למידה מעמיקות. הבעיה היא שזה רובד עמוס מאוד שממנו יוצאים הרבה מאוד מקצועות, ואין מספיק לסייבר". וייסמן הסביר שהבעיה נובעת מריבוי מרכזי המחקר והפיתוח שנפתחים בישראל. "חבר'ה, נגמרו הישראלים", הוא פנה לקהל שומעיו. "אנחנו כבר לא מסוגלים לספוג יותר מרכזי מו"פ. זה טוב לכלכלה אבל אין אנשים. יש גם בריחת מוחות לשמה, וזה מגדיל את הבעיה למצוא עובדים טובים ועובדים בכלל. גם העבודה מהבית יוצרת בעיה, כי מי שעושה זאת מתרגל לכך ולא מוכן להגיע למשרד". עם זאת, הוא ציין לטובה את מערך הסייבר הלאומי: "יש מיניסטריון בישראל, מתחילה אסדרה, יש שיפור דרמטי במודעות להגנת סייבר, ובטווח הארוך זה יעזור".

גרטנר פרסמה השבוע את נתוני סקר התעסוקה בארצות הברית, שהשתתפו בו יותר מ-40 אלף עובדים מ-40 ממדינות האיחוד. נתוני הסקר משקפים אמנם את רמת היציבות התעסוקתית בארצות הברית, אבל בהיותה של הכלכלה האמריקנית מובילה, יש לו השלכות על השווקים גם במקומות אחרים. מנתוני הסקר עולה כי רבע מהעובדים האמריקניים חיפשו ברבעון האחרון עבודה - גידול של 7.6% לעומת הרבעון המקביל אשתקד. הסיבות לכך מגוונות, והן נשענות על המחסור שיש בשוק בטאלנטים והביקוש הגבוה לעובדים טובים. חברות שמחפשות טאלנטים מוכנות לשלם לעובד בחברה מסוימת הרבה יותר כדי שיעבור אליהן, ואלה הם מקרים שקורים כל הזמן בכל שוק, כולל בישראל. "מחפשים עבודה" כדי לקבל העלאה אלא שהמחקר של גרטנר מציין דבר מה נוסף, שמשפיע על השכר בענף: עובדים רבים אמנם מחפשים עבודה, אבל רק לחלק מהם יש באמת מוטיבציה לעבור. והם יודעים למה. הם מבינים שהמעסיקים יודעים היטב שמציאת טאלנט היא משימה קשה מאוד, ולכן הם מעדיפים להעלות את השכר לעובד הקיים – מה שגורם להם לעתים לנפנף ברצון לעזוב. כלומר, חלק מהעובדים מחפשים עבודה לא כדי לעזוב את הארגון שבו הם מועסקים, אלא כדי לשפר את השכר שלהם במקום הנוכחי. התוצאה של מה שציינתי למעלה היא שעלויות השכר גדלות באופן לא פרופורציונלי ליכולות של החברות ולביצועים שלהן. גרטנר סבורה שהמצב רק יחמיר, ויזמים ומנהלי חברות שמבוססות על הון אנושי ברמה גבוהה יצטרכו להכניס את הידיים שלהם עמוק עמוק לתוך הכיסים ולשלם עוד יותר, רגע לפני שהעובדים הללו יתפטרו ויעבירו את הידע והניסיון שלהם למקומות אחרים. שרשרת בלתי נגמרת על פי נתונים של הרשויות האמריקניות, מעסיק שרוצה למשוך טאלנט יהיה מוכן לשלם עד 15% יותר ממה שמקובל כדי שאותו עובד יעבוד אצלו, אבל גם תוספת של 5% יכולה לשכנע אותו לעבור. אבל זה לא מסתיים בכך: ברגע שהעובדים הוותיקים יותר באותו מקום עבודה מגלים שיש פערים גדולים בין השכר שלהם לתלושים של עמיתיהם החדשים, הם מתחילים להתלונן ולבקש העלאות. כך נוצרת שרשרת בלתי נגמרת, שהתוצאה הישירה שלה היא רמות שכר מוגזמות ביחס למה שהשוק יכול לתת. זה, כמובן, יכול להוביל לקריסה של עסקים ולפיטורי עובדים ממקומות שלא מצליחים להדביק את הפערים. עובדה זו מדאיגה את ראשי הממשל בארצות הברית, ובעיקר את אלה מהם שממונים על התעסוקה ויציבות הכלכלה. לכן הם מתחילים להפעיל תכניות שמכוונות למעסיקים ואומרות להם בפשטות: תפסיקו להילחם על עובדים רק דרך השכר, משום שמלחמות התעריפים לא מועילות לאף אחד. במקום זאת, ממליצים הגורמים הרלוונטיים בוושינגטון למעסיקים להשקיע הרבה יותר בעובדים הקיימים, לשדר להם עד כמה הם מעריכים את עבודתם הקשה, לגרום להם להבין שהשכר שלהם הוא פונקציה לא רק של הביצועים האישיים שלהם, אלא גם של ביצועי החברה בכללותה (מה שיש סיכוי רב שיגרום להם להיות מחויבים לשיפור ביצועי החברה), ולהפוך אותם לשותפים מלאים בתהליכי קבלת ההחלטות. גרטנר מזהה מגמה שלפיה המעסיקים מפתחים הצעת ערך חזקה לעובדים (EVP), שמתמקדת לא בשכר אלא בהטבות, הזדמנות להתקדם ואיזון בין עבודה לפנאי. החוקרים מעריכים שככל שהערכים הללו יוטמעו בתוך החברה, מלאכת הגיוס של טאלנטים חדשים תהיה קלה וזולה יותר. מה אצלנו? בישראל קיים מחסור תמידי בכח אדם בענף ההיי-טק, בעיקר של מהנדסים ובוגרים מצטיינים של לימודי מדעי המחשב. העובדה הזו משפיעה על רמות השכר בענף, ומהנדס ישראלי כבר מזמן לא זול יותר מעמיתו האמריקני ובוודאי שלא מהמקביל לו במזרח. הנתונים מראים שבין השנים 2017 ל-2018 גדל שכר המהנדסים בישראל ב-20%. החברות הרב לאומיות שמחזיקות פה מרכזי פיתוח גורמות לעלייה לא טבעית של השכר לסכומים שחברות ישראליות, מצליחות ככל שתהיינה, לא מצליחות להתמודד אתם. עובדה זו הביאה את המעסיקים בארץ להתריע כי המציאות הזו לא יכולה להימשך, מה גם שבנוסף לקשיים שהיא יוצרת על התעשיינים והענף, היא מגדילה את הפערים בשכר בין עובדי ההיי-טק לעובדים האחרים במשק. הממשלה קיבלה כבר מזמן החלטה לייבא עובדים מומחים מחו"ל לפרקי זמן קצרים, כחלק מהניסיון לפתור את הבעיה. אלא שבאופן לא מפתיע, ההחלטה הזאת לא יושמה. כמו בחו"ל, גם כאן כדאי לארגונים להתמקד בעובדים הקיימים, לחזק אותם ולקדמם. אבל יש לנו פתרון נוסף, שכרגע לא ממומש דיו: מאגרי כוח אדם טובים באוכלוסיות ספציפיות, כגון החרדים, הערבים והנשים. האנומליה הבלתי נסבלת, שבה מעסיק מוכן לוותר על מיזם או לשלם שכר מופרז לבוגר הטכניון, למשל, מבלי לבדוק חלופות בקרב מגזרים אלה היא בין הדברים שיוצרים את הכאוס בענף בתחום זה. הגורמים הממשלתיים וגופים בתעשייה עושים מאמצים רבים להכשרת תלמידים לתחומי הטכנולוגיה כבר בבתי הספר התיכוניים ולעידודם להירשם ללימודים אקדמיים. אבל אלה הם תהליכים ארוכי טווח, שלא ברור מה תהיה התוצאה שלהם, ובינתיים השטח משווע לאנשים. צריך לקחת בחשבון גם את התלות של ההיי-טק הישראלי בחברות הרב לאומיות שנמצאות כאן, ואת האפשרות שהן יצמצמו את הפעילות בארץ לטובת מדינות אחרות ויעבירו עובדים ישראליים אליהן.

הרכבים האוטונומיים וכל ההייפ סביבם הם דברים מעניינים, שגורמים לי לרצות לדעת מה זה בדיוק אומר ומהם הפיתוחים האחרונים והחדשים ביותר בתחום. לכן, שמחתי לקבל את ההזמנה של יאנדקס לנסוע ברכב אוטונומי, והגעתי לשם הבוקר (ד') עם רעייתי, הקוסמת דליה אסיא-פלד, מנכ"לית אנשים ומחשבים. הנסיעה הייתה נעימה ומעניינת. בתחילה סקרתי את המצלמות והמחשבים המפוזרים במכונית וצילמתי מכל זווית, תוך שאני מסתכל, כמובן, על התנועה הסואנת בכביש. לאחר כמה דקות הפסקתי להתפעל, שלפתי את הסמארטפון ונשאבתי, כרגיל, אל טרדות ועבודת היום יום. המכונית האוטונומית טויוטה פריוס, ובה ציוד ותוכנה של יאנדקס, נוסעת היטב ברחובות צפון תל אביב, ובשעות העומס גם בנתיבי איילון וברחובות הקטנים. לא רק נוסעת אלא גם עוצרת כשצריך, ובקיצור - משתלבת בתנועה כהלכה. ואם מישהו ירד לכביש בפתאומיות, המצלמות ילכדו אותו והתוכנה תפרש את "כוונתו" לקפוץ - ותבלום עוד לפני שהפגוש של הרכב ייפגש בגוף של אותו אדם לא זהיר. לא כל נהג בן אנוש פועל כך, הרוב מאיצים וחוצים את הכביש לפני הולך הרגל, שבטוח שמעבר החציה שלו ברגע שהוא רואה אותו. [caption id="attachment_292850" align="alignnone" width="600"] דליה אסיא-פלד, הקוסמת ומנכ"לית אנשים ומחשבים, מתרווחת לה במכונית האוטונומית של יאנדקס לקראת נסיעת המבחן. צילום: פלי הנמר[/caption] תוכנת הנהיגה האוטונומית של יאנדקס מחויבת לחלוטין לשני כללים: הראשון, להיצמד לחוקי התנועה במלואם, ללא שום "חיתוך פינות", והשני - בכל מקרה של ספק בקריאת מצב התנועה היא נוקטת משנה זהירות, מה שקרוי באנגלית Better Safe Than Sorry. כך, המכונית הזו לא תעקוף בכבישים צרים, מה משאפיין את רוב הנהגים והכבישים העירוניים בישראל, ולא תיצמד למכונית שלפניה בנהיגת פגוש לפגוש - Bumper to bumper, המקובלת במקומותינו. הדבקות של יאנדקס בכללים אלה נובעת לא רק מהאמונה שלה עצמה, אלא גם מ-"אימת" הרגולציה, קרי: משרד התחבורה. יצרני מכוניות אוטונומיות חייבים באישור של הרגולטור כדי לעלות על הכבישים. יאנדקס היא היחידה עד עתה שזכתה לאישור שכזה בישראל והמכונית שבה נהגתי כבר מסתובבת מזה כמה חודשים בכבישי תל אביב. המטרה העיקרית היא ללמוד על תפקודה במזג אוויר שונה מאוד לעומת זה שיש במוסקבה ובערים אירופיות אחרות, שלא לדבר על ההבדלים במזג האנושי הישראלי לעומת זה הרוסי, למשל. גם לכך התוכנה צריכה להתאים את עצמה. המודל העסקי של יאנדקס מתבסס על הכנסות משירותי הסעה (היא מתחרה ישירה ל-Gett ,Lyft ואובר). החברה טוענת שהיא תציע מחיר נסיעה נמוך יותר מהמתחרות, כי עלויותיה נמוכות הרבה משלהן. בניגוד לחברות האחרות, היא לא צריכה לשלם לנהגים וכל מכונית אוטונומית שלה תעבוד 24X7. עם זאת, מכוניות אוטונומיות של יאנדקס ישולבו בציי הרכב של החברות הללו. כמו בהרבה מקרים, הן מתחרות במקום אחד ומשתפות פעולה במקום אחר. [caption id="attachment_292851" align="alignnone" width="600"] יושבים קדימה ואינם נוהגים. מימין: דימיטרי פולישוק, מוביל הפעילות האוטונומית ביאנדקס מוסקבה, וליאוניד שבלב מיאנדקס תל אביב. צילום: פלי הנמר[/caption] כרגע, יאנדקס היא היחידה שמציעה מכוניות אוטונומיות באירופה. בארצות הברית יש חברות אחדות שפועלות בתחום, כשהחלוצה היא Waymo של גוגל, שהוקמה לפני עשור ולפני כשנתיים התחילה להסיע את הרכב האוטונומי שלה בכבישי המדינה באופן מלא. למה דווקא טויוטה פריוס? התשובה של יאנדקס לשאלה הזו היא שהיא מצאה את המכונית הזו כמתאימה ביותר לנהיגה אלקטרונית - Drive by wire. התשובה המעשית היא שהם אמרו לעצמם :"מה שטוב לגוגל - טוב לנו". זו מחשבה נכונה וטובה, ללא יוהרה. אם כבר גוגל, מתבקש להניח שהמפות במכונית האוטונומית של יאנדקס הן של Waze. אז זהו שלא: ליאנדקס, שהיא חברה ענקית עם מחזור של מיליארדי דולרים ושווי של עשרות מיליארדים, יש חברה בת לניווט, שהיא זו שמספקת את המפות לרכבים האוטונומיים שלה. יאנדקס רואה את שוק יצרניות הרכב הגלובליות כשוק יעד, והיא תציע להן לשלב את הטכנולוגיה שלה ברכבים שלהן, כדי שאותן חברות ידביקו את פיגורן בתחום המכוניות האוטונומיות. לסיכום, עברתי חוויית נסיעה עירונית מרעננת בשעות הבוקר.

שינוי משמעותי במערכת ההתרעה מפני טילים של צה"ל: פיקוד העורף הגדיל היום (ד') את כמות אזורי ההתרעות לשיגור טילים ורקטות ברחבי הארץ מ-255 ל-1,700. כך, האזרחים יוכלו לקבל התרעה מדויקת על כניסה למרחבים מוגנים והתגוננות מפני איום אפשרי לפגיעה. הדבר התאפשר בזכות אמצעים טכנולוגיים משוכללים, שפיתוחם ארך כשנתיים. על פי החלוקה החדשה, כל עיר וישוב יקבלו אזעקה ספציפית להם, שתופעל היה וישוגרו רקטה או טיל לעברם. 10 הערים גדולות בישראל - דוגמת ירושלים, תל אביב, חיפה, חדרה, ראשון לציון ורמת גן - חולקו בחלוקה פנימית לעד ארבעה אזורים נפרדים בכל עיר. כך, למשל, היה ושוגרה רקטה לשכונה בצפון העיר, האזעקה לא תישמע בדרומה. אפליקציית פיקוד העורף תעודכן אף היא, ויהיה אפשר לבחור בה 10 אזורי עניין להתרעות - ולא שלושה, כפי שאפשר היה עד היום. כמו כן, אזרחים יכולים להיכנס לאתר פיקוד העורף, להקליד את שם הרחוב ולדעת לאיזה אזור הם שייכים במפת ההתרעות. מטרת הפיתוח חדש, שארך כשנתיים, נובעת מהעובדה שלא ניתן לשתק אזורים שלמים במדינה בכל פעם שיש חשש לירי טילים ורקטות, או ירי בפועל. לכן, הוחלט לצמצם את ההתרעות לאזורים מדויקים יותר.

"הקוברנטיס הוא השלב הבא בעולם התשתיות, מעבר לתשתיות המסורתיות. מה שעושה אותו מיוחד הוא שהדבר מוסכם על כל החברות המרכזיות בתחום", כך אמר גייב מונרו, מנהל קבוצת הקונטיינרים בחטיבת הענן של מיקרוסופט, בראיון לאנשים ומחשבים לקראת כנס שיעסוק בתחום, כמו גם בענן ההיברידי. חברות טכנולוגיה גדולות, בהן מיקרוסופט, גוגל, אמזון, יבמ, אורקל ו-VMware, הבינו את החשיבות של תחום הקוד הפתוח, ובתוכו הקוברנטיס והענן בכלל, הפוטנציאל שגלום בו והתרומה שתהיה לכל אחת מהן משיתוף ידע ביניהן, גם אם הן מתחרות זו בזו. לשם כך, הן הקימו את Cloud Native Computing Foundation (או CNCF) - קרן שמונרו חבר במועצת המנהלים שלה. "זה המקום היחיד שאני יכול לחשוב עליו שבו החברות האלה יכולות לשבת ולדבר על קוד פתוח ואיך כולן יכולות לקדם את הקוברנטיס", אמר. בתוקף תפקידו במיקרוסופט, מונרו אחראי על האסטרטגיה של החברה והמוצרים שהיא מציעה בתחומי הקונטיינרים והקוברנטיס. הוא מנהל את הצוות הגדול של תאגיד הענק בתחום ולא מזמן הצטרף אליו ברנדון ברנס - שם שלא אומר הרבה לציבור הרחב, אבל כן לאנשי הקוברנטיס, מאחר שהוא אחד מהראשונים בקהילה הזאת. "הקוברנטיס נמצא עדיין בשלב ההתפתחות המואץ שלו" תחום הקוברנטיס אמנם נולד בגוגל, אבל הענקית מרדמונד היא חברה בולטת בו. היא מציעה חבילת פתרונות תחת Azure Kubernets Service (או AKS), ולפני כשבועיים השיקה את הגרסה החדשה של פלטפורמת הקוברנטיס שלה - v1.14. לדברי מונרו, "AKS הוא השירות בעל קצב הגידול המהיר ביותר בהיסטוריה של Azure ואין לנו ראיות לכך שהוא עומד להאט". ככלל, אמר, "הקוברנטיס נמצא עדיין בשלב ההתפתחות המואץ שלו. ארגונים וחברות מתחילים לראות ולהבין את היתרונות של הטכנולוגיה הזאת". עם זאת, ציין, "התקווה שלי היא שהקוברנטיס והקונטיינרים יתפיידו אל הרקע, שהטכנולוגיה תהיה שם אבל לא מקדימה. במקום זה, ייבנו כלי פיתוח חדשים, שיפשטו את הפיתוח בענן, שלא יצריכו את המפתחים ללמוד את עולמות הקוברנטיס והקונטיינרים". למה דווקא קוברנטיס? "משום שהוא עושה את תחום המערכות המבוזרות לקל יותר. אימרה רווחת היא שהקוברנטיס הופך את הדברים הקשים לאפשריים. המחשוב הארגוני מתרחב למכונות רבות, כמו גם לתחומים כגון מיקרו-שירותים, אינטרנט של הדברים ולימודי מכונה. לכן, על המערכות להיות מבוזרות ולא ריכוזיות. נדרש משהו שיבצע את ה-Scale Out באופן אוטומטי, וקוברנטיס הוא הדבר הזה". איך הפעילות של מיקרוסופט בתחום הזה משתלבת עם העובדה שמדובר בחברה ותיקה? "לאורך ההיסטוריה של מיקרוסופט, היא הייתה חברה גם למפתחים וגם לארגונים. כשטרנדים טכנולוגיים עולים על פני השטח, וקוברנטיס הוא דוגמה לכך, ארגונים מצפים שמיקרוסופט תעשה אותם ידידותיים למשתמש. בצד של המפתחים, יש לנו היסטוריה של העצמתם עוד מעידן האקסל וה-Access, הפיכת אנשים שעובדים בעבודה משרדית למתמחים, לעובדי IT. עשינו את זה בעבר שוב ושוב, ואנחנו עושים זאת גם כאן". כיצד אתה תופס את ישראל ומקומה בעולם הטכנולוגי? "ישראל תמיד הייתה האב לחדשנות, זה אחד הדברים שאני אוהב במדינה שלכם. הפעילות הטכנולוגית בישראל מזכירה לי את עמק הסיליקון. החברות בהאב החדש שלנו בתל אביב מתקדמות אפילו יותר מבארצות הברית, במקרים מסוימים. אני מתרשם מאוד מהסטארט-אפים הישראליים, אבל אני לא מופתע מזה". מהם הטרנדים הנוכחיים והבאים בעולם המחשוב? "מחשוב הקצה הוא טרנד גדול עכשיו, ויוסיף להיות. כך גם טרנדים אחרים, שימשיכו לגדול, כגון ענן, אינטרנט של הדברים, לימודי מכונה וחיישנים. גם עולם הקוברנטיס ימשיך לצמוח".

פורד חנכה היום (ד'*) את מרכז המחקר והחדשנות שלה בישראל. המרכז החדש, הממוקם ברחוב השלושה בתל אביב, המרכז החדש ישמש כחממת מחקר אשר מטרתה להרחיב את תחומי המחקר הגלובלי ואת צוותי ההנדסה המתקדמת של פורד. בנוסף, מרכז המחקר ישמש לתמיכה בתחומי הרכב והניידות של ענקית הרכבים על ידי איתור סטארט-אפים מקומיים וטכנולוגיות בתחומי הקישוריות, חיישנים, ניטור פנים הרכב והגנת סייבר. כמו כן יכלול המרכז מעבדת רכב בכדי לתמוך במאמצי בדיקת הוכחות היתכנות ובעבודה בתחום הבינה המלאכותית, אשר תנוהל על-ידי צוות SAIPS, חברת הלמידה החישובית ופתרונות ראייה ממוחשבת, שפורד רכשה לפני כשלוש שנים. עם חניכתו, מצטרף המרכז למרכזי המחקר הגלובליים של החברה באאכן, גרמניה, נאנג׳ינג, סין ובדירבורן שבארצות הברית". המרכז נחנך על ידי ביל פורד, יו״ר החברה ובהשתתפות בכיריה, דייויד פרידמן, שגריר ארצות הברית בישראל, עמי אפלבאום, המדען הראשי, וכן בכירים מתעשיית הרכב המקומית ואורחים נוספים. [caption id="attachment_292772" align="alignnone" width="600"] ביל פורד. יו"ר פורד. צילום: רלי כהן קיבק [/caption] "להנגיש את עצמנו ליזמים כך שיוכלו להיות שותפים שלנו" לדברי פורד, "ענף הרכב משתנה במהירות ובעוד חמש שנים כל מה שלקחנו כמובן מאליו ישתנה. זה יהיה מסע מרתק אבל לא ניתן לעשות זאת לבד. נצטרך שותפויות, בעיקר עם סטארט-אפים, על מנת לעשות זאת בהצלחה. בישראל יש אקוסיסטם מרתק של יזמות, אולי בגלל הצבא, אולי בגלל ההיררכיה כאן. הרבה פעמים יזמים צעירים לא יודעים איך לפנות אלינו עם רעיונות, איך לגרום לנו להקשיב להם. באמצעות המרכז החדש אנו מקווים לפתור את העניין הזה ולהנגיש את עצמנו ליזמים כך שיוכלו להיות שותפים שלנו". [caption id="attachment_292773" align="alignnone" width="600"] גי'ם אוסבקאוסי, מנהל הטכנולוגיות והמחקר הראשי בפורד. צילום: רלי כהן קיבק[/caption] לדברי גי'ם אוסבקאוסי, מנהל הטכנולוגיות והמחקר הראשי בפורד, "מתוקף תפקידי אני אמון על החדשנות בפורד וחיפוש אחר רעיונות חדשים. ישראל מובילה בחדשנות וזה לא אותו הדבר לחוות את זה מקרוב". לדבריו, "חשוב להבין כמה מהר הדברים משתנים. האקוסיסטם נע קדימה במהירות בתעשייה הזו. יש צורך להגיב לכך במהירות. חיפשנו מקורות שונים וחברות בישראל, איתרנו כמה חברות והציגו לפני מאות רעיונות וסטארט-אפים. אבל כעת, אני שמח לעשות צעד נוסף קדימה בהליך הזה, עם הקמת המרכז החדש". [caption id="attachment_292774" align="alignnone" width="600"] אודי דנינו, מייסד ומנכ״ל SAIPS והמנהל הטכני של מרכז החדשנות של פורד בישראל. צילום: רלי כהן קיבק[/caption] "עדיין לא מעסיקים יועץ אתיקה" בראיון לאנשים ומחשבים אמר אודי דנינו, מייסד ומנכ״ל SAIPS אשר בבעלות פורד, ומי שמונה למנהל הטכני של המרכז החדש, כי "על פי פורד, התכנית של פורד שבשנת 2021 יהיו על הכביש הרכבים האוטונומים הראשונים בארצות הברית. בישראל זה ייקח זמן, ללא קשר לפורד. ענייני רגולציה". על אף העיסוק הרב בסוגיות מוסריות העולות לגבי הרכב האוטונומי כמו למשל התמודדות הרכב האוטונומי במקרה של התפרצות קשישה או פעוט לכביש וצורך בהגדרת המערכת במי להימנע מלפגוע קודם מבין השניים, אמר דנינו כי הוא חושב ש"אנו עוד רחוקים מלהתעסק בשאלות הללו. אנו שואלים שאלות יותר בסיסיות כמו לגרום לרכב לסוע בצורה בטוחה מהירות טובה ובצורה בטוחה לנוסעים. השאלות הללו יגיעו בהמשך, אבל אנחנו עדיין לא מעסיקים יועץ אתיקה".

כ-200 נציגי שותפים של VMware ישראל הדרימו בשבוע שעבר למלון מלכת שבא באילת כדי להשתתף בכנס השותפים השנתי של החברה. הכנס נערך, זו השנה החמישית, בהפקת אנשים ומחשבים. משתתפי האירוע נפגשו עם שמוליק ענתבי, מנהל אזורי בכיר ב-VMware, אלי שקד, מנכ"ל VMware ישראל, ובכירים נוספים בחברה, והאזינו למגוון הרצאות טכנולוגיות. בהמשך הם זכו לשפע פינוקים ואטרקציות, כולל בריכה, פעילות ימית, מסיבה בחוף של מוש, מופע רוק ישראלי עם דנה ברגר, ירמי קפלן וחמי רודנר, ועוד הפתעות. דיילי ציפי, שהשילוב בין טכנולוגיה, בריכה ומוזיקה טובה עושה לה נפלא, צפתה, נצפתה וחזרה עם תמונות. [caption id="attachment_292800" align="alignnone" width="600"] מימין: דנה ברגר, חמי רודנר, אלי שקד, מנכ"ל VMware ישראל, וירמי קפלן. צילום: ניב קנטור[/caption] [caption id="attachment_292801" align="alignnone" width="600"] מימין: אתי שני, מנהלת שותפים בפורטינט, אלון סלע, מנהל שותפים ב-VMware, דרור אלפרוביץ', מנהל מחלקת מכירות אנטרפרייז בבזק בינלאומי, ואמיר שי, מנהל לקוחות אנטרפרייז בפורטינט. צילום: ניב קנטור[/caption] [caption id="attachment_292802" align="alignnone" width="600"] מימין: אלירן ברהום, מנהל צוות פריסלים בפרטנר, אפרת בן הרוש, מנהלת שותפים ב-VMware, יהודה דנק, מנהל פיתוח עסקי בפרטנר, איילת מזרחי ניסים, מנהלת מכירות בפרטנר, ושמוליק האן, מנהל פיתוח עסקי בפרטנר. צילום: ניב קנטור[/caption] [caption id="attachment_292803" align="alignnone" width="600"] מימין: עדן פרי, ארכיטקט פתרונות ב-AWS, אלי שקד, מנכ״ל VMware ישראל, ושלומי אביב, מנהל אזורי למכירת פתרונות NSX ב-VMware. צילום: ניב קנטור[/caption] [caption id="attachment_292804" align="alignnone" width="600"] מימין: גיל כהן, סמנכ״ל מכירות באמת מחשוב, אלי שקד, מנכ״ל VMware ישראל, ואוהד בר שי, מנהל מוצר ב-C-Data. צילום: ניב קנטור[/caption] [caption id="attachment_292805" align="alignnone" width="600"] מימין: פיוטר נוביק, מנהל פיתוח עסקי לשותפי ענן ב-VMware, ואלון סלע, מנהל שותפים בחברה. צילום: ניב קנטור[/caption]

פוקסקון - השותפה הגדולה ביותר של אפל להרכבת מכשירי ה-iPhone שלה - אמרה לאחרונה שהיא מסוגלת להעביר את תהליך ייצור מכשירי הענקית מקופרטינו במלואו אל מחוץ לסין, אם מלחמת הסחר תמשיך להסלים, כך על פי דיווחים של בלומברג ושל הוול סטריט ג'ורנל. דברי החברה, שמוצאה בכלל בטייוואן ואשר מתגאה באפל כלקוחה הגדולה ביותר שלה, מגיעים לאחר שהנשיא דונלד טראמפ איים להטיל מסים נוספים על מוצרים בהיקף של 300 מיליארד דולר מסין, שם מורכבים מרבית הטלפונים הסלולריים של אפל. משמעות הדבר - מכסים גבוהים גם על מכשירי ה-iPhones וה-iPads שמרכיבה פוקסקון בעבור אפל בסין. ארצות הברית כבר הטילה מכסים על כמה אביזרים שאפל מוכרת, אבל לאלה כמעט שאין השפעה משמעותית על השורה התחתונה של ענקית הטכנולוגיה. ה-iPhone הוא סיפור אחר לגמרי, כמובן, וכל מס נוסף שיוטל על מכשירי הדגל של אפל יגרום לעלייה של מחירם, הגבוה בלאו הכי, בעבור משתמשי הקצה, או להבדיל יפגע בענק ברווחיה של אפל. [caption id="attachment_271240" align="alignnone" width="900"] נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ. צילום: BigStock[/caption] 25% יכולות ייצור מחוץ לסין "עשרים וחמישה אחוזים מיכולת הייצור שלנו נמצאים מחוץ לסין, ואנחנו יכולים לעזור לאפל להיענות לצרכיה בשוק האמריקני", הצהיר יאנג ליו, ראש חטיבת המוליכים למחצה של פוקסקון, בכנס המשקיעים הראשון של החברה שנערך באחרונה בטאיפיי, כך על פי דיווחים בתקשורת העולמית. "יש לנו מספיק יכולת לעמוד בדרישות של אפל בשוק האמריקני", הדגיש ליו, שאמר כי למלחמת הסחר בין ארצות הברית לסין "תהיה השפעה כלשהי, אבל היא תהיה מוגבלת", משום שלפוקסקון יש כבר כעת כושר ייצור מחוץ לסין, שיתמוך באפל אם היא תיאלץ להעביר את קווי הייצור שלה הרחק מהרפובליקה העממית בגלל מחלוקת הסחר הקשה בין המעצמות. אפל אמנם לא הוציאה הוראות להעברת הייצור בינתיים, אבל ליו הוסיף ואמר כי פוקסקון יכולה "להגיב במהירות ולהסתמך על ייצור מקומי", ולפי פרשנויות נראה כי קברניטי חברת הייצור מוכנים כבר מבעוד מועד להחמרה אפשרית ביחסי הסחר בין סין לארה"ב. לא ברור איפה בדיוק מתכוונת פוקסקון לייצר מכשירי iPhone חדשים מחוץ לסין, אבל יצוין כי החברה חתמה על חוזה עם ממשלת ארצות הברית לפתוח מפעל בוויסקונסין, ובו 2,000 מקומות עבודה חדשים. בנוסף, לפוקסקון יש מפעל בעיר צ'נאי שבהודו, אבל הוא עדיין מוקדש רק לבדיקות ציוד, ולא לייצור בפועל של מכשירי iPhone בעבור אפל. נכון לעכשיו, רק Wistron הטאיוואנית מרכיבה את הסמארטפונים של אפל בהודו, ומדובר בעיקר על מודלים ישנים, כמו ה-iPhone 6s. הנשיא טראמפ עתיד להחליט אם להטיל את המכסים הנוספים על היבוא מסין לאחר שיפגש עם הנשיא הסיני, שי ג'ינפינג, מאוחר יותר החודש ביפן.