בדיעבד, לא רק שהמכה הצבאית לא חיסלה את אש"ף - דווקא ממקום מושבו בטוניס הצליח ערפאת לחזור למרכז העניינים לאחר חתימת הסכם אוסלו. החלום לשנות את פני לבנון בכוח נגוז לטובת ההכרה בכך שבמקום אש"ף צמח בלבנון ארגון שיעי מסוכן בהרבה: חיזבאללה 

בכל יום מאז סירבה הממשלה לעסקת חטופים כוללת תמורת סיום המלחמה, חוצות המפלגות החרדיות את הרף המוסרי. "נמות ולא נתגייס" הוא המוטו שמוביל כעת את הממשלה – אחרי שסוגיית הגיוס נדחתה במשך שנים על ידי פיזור הבטחות ושקרים.

מבלי להיכנס לתוכן שלה, ההצהרה של "קהילת המשפט הישראלית" נגד הדחת היועמ"שית חושפת, שוב, את האמת העצובה. זה דומה יותר לפשקוויל חרדי נגד גיוס לצבא, מאשר למסמך של משפטנים ליברליים

בתקופה הקרובה עתידים לשוב לביתם התושבים המפונים בעוטף עזה, וכשהם ייכנסו בשער הצהוב של היישוב הם יראו את עבודות השיקום שבוצעו וריח של חדש באוויר ימלא את ליבם. המראות והריחות הנעימים והיפים ייעלמו מהר מאוד, והחיים האמיתיים יתחילו מחדש. אם לא יהיה תוכן, משמעות ואטרקטיביות, לא תהיה תקומה ביישובים

בטהרן מנסים להציג את ההסלמה הנוכחית כתמרון תקשורתי בלבד והפעלת לחץ פסיכולוגי, במטרה לכפות עליהם ויתורים במשא ומתן על הגרעין - אך קשה להתעלם מכך שגם הם נוקטים צעדים שמעידים על היערכות לעימות. תקיפה, אם אכן תגיע, תוכל להוביל להישגים בטווח הקצר - אך לא תסכל במלואה את יכולתה הגרעינית של איראן, ולא תמנע את הצורך בפתרון דיפלומטי בעתיד

שאלת "מיהו חרדי", מבצע "2 שווה 3", פטור בשיטת "הדלת האחורית" ושאלת הזמניות - כך נדע אם יש לפנינו חוק גיוס אמיתי, או עוד ישראבלוף

ממשלת ישראל מכרה אותנו, את המגזר הישראלי הכי חשוב, זה שסוחב על גבו את המלחמה הזאת כבר 20 חודש, שסוחב על גבו מדינה שלמה. הם מכרו אותנו, את המגזר הקטן מדי, המגזר המשרת, תמורת ואוצ'ר חרדי שיאריך להם את הכהונה עד החורף